
מתוך "וויפלאש" (2014), תסריט ובימוי: דמיאן שאזל. מתופף לבד בחדר החזרות בלילה. © Sony Pictures Classics
בקצרה
- בסרט קצר הכול משרת רגע אחד: הרקע נדחס לתוכו, והסיפור פשוט.
- במקום קשת של דמות יש רגע של דמות, בחירה אחת שמזיזה משהו. נדמה לנו שזה השינוי שסרט קצר יכול להכיל.
- הקצרים שפתחו דלתות לסרט ארוך עבדו קודם כקצרים, והסיפור השתנה כשהם גדלו. ובארץ: בפסטיבלים, קצר הוא עד 30 דקות, ויש לו מסלולים בקרנות.
רוב מי שכותב תסריטים בארץ מתחיל בסרט קצר. סרט גמר בבית הספר לקולנוע, תחרות בפסטיבל, מסלול בקרן. בפסטיבלים הגדולים בארץ, בירושלים, בחיפה ובפסטיבל הסטודנטים בתל אביב, סרט קצר הוא סרט של עד 30 דקות. תסריט הוא בערך עמוד לדקת מסך, אז סרט של רבע שעה הוא תסריט של 15 עמודים, פחות או יותר.
ושאלה שעולה הרבה היא איך מכניסים סיפור שלם לרבע שעה. השאלה עצמה מטעה, כי היא מניחה שסרט קצר הוא סרט ארוך מקוצר. סרט קצר נבנה סביב רגע אחד, וכל השאר, הרקע, הדמויות והמקומות, משרת את הרגע הזה. ומכאן גם עמדה בוויכוח הוותיק על הסרט הקצר: אם הוא כרטיס ביקור לסרט ארוך, או סרט בפני עצמו.
רגע אחד
לפני שכתבה וביימה את "חייבים לדבר על קווין", הבמאית הסקוטית לין רמזי עשתה סרטים קצרים. בראיון לאתר של BAFTA (2020) אמרה: "הסרטים הקצרים שלי היו סיפורים קצרים; כתבתי אותם כמו סיפורים קצרים." ומה עניין אותה בהם: "רגעים קטנטנים, אפילו הדברים הכי בנאליים, אבל מוכרים." כמו בסיפור קצר, גם בסרט קצר רגע אחד מספיק כדי שנבין משהו על חיים שלמים.
ריצ׳רד ראסקין, פרופסור באוניברסיטת ארהוס בדנמרק וחוקר ותיק של הסרט הקצר, מסביר למה זה עובד כך. "בסרט הקצר אין את הפריבילגיה להציג או להגדיר את הדמויות בהדרגה", אמר בראיון לאתר Musicbed (2019). אין זמן לרקע, אז הרקע נדחס לתוך הרגע עצמו, במבט או במשפט אחד. ולפי ראסקין, דווקא הפשטות עובדת: "באופן פרדוקסלי, סרטים קצרים שמספרים סיפורים פשוטים הם אלה שהצופים חווים כעמוקים". (ראסקין מדבר בעיקר על סרטים של פחות מעשר דקות, אבל העיקרון מחזיק גם ברבע שעה.)
מי שצופה בהרבה סרטים קצרים מכיר טעות נפוצה. איוון קנדר, מעורכי Short of the Week, אתר שמציג סרטים קצרים נבחרים, כתב ב-2016: "רוב היוצרים הצעירים ניגשים לסרט קצר עם שיעורי המבנה שלמדו מסרטים ארוכים ומסדרות. התוצאה היא סרט שאין בו את המכה של קצר טוב, וגם לא את העומק של ארוך." המבנה שלומדים מסרטים ארוכים, עם מערכות ונקודות מפנה, לא מתכווץ יפה לרבע שעה.
אפשר לראות איך נראה רגע אחד ב"אנה" של אור סיני, תסריטאית ובמאית, בוגרת בית הספר סם שפיגל. הסרט, כ-24 דקות, זכה ב-2016 בסינפונדסיון בקאן, התחרות של בתי הספר לקולנוע, ובתחרות הישראלית של פסטיבל הסטודנטים, והוא זמין לצפייה בווימאו. זה היום הכי חם בקיץ, ולראשונה מזה שנים אנה (יבגניה דודינה) נשארת לבד, בלי הבן שלה. היא יוצאת לשוטט ברחובות של עיירת המדבר הקטנה שלה ומחפשת גבר שייגע בה, ולו לרגע אחד. בראיון לבלוג של ווימאו (2020) סיפרה סיני מאיפה זה התחיל: "הייתה לי תמונה של אישה בודדה בעיירה קטנה ושוממה, וידעתי שאני רוצה שהיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להילחם בבדידות שלה." הסרט כולו יוצא מהתמונה הזאת, ומתרחש ביום אחד.

גם "צרעה" (2003) של אנדריאה ארנולד יצא מתמונה. זה סרט על אם חד הורית שלוקחת את הילדים שלה לדייט ומשאירה אותם לחכות מחוץ לבר, והוא זכה באוסקר לסרט קצר, כמה שנים לפני שארנולד עשתה את "מחוץ למים". בחוברת העיתונות של הסרט כתבה: "אני כותבת בדרך כלל כי יש לי בראש תמונה שאני לא מצליחה להיפטר ממנה, וככה התחיל צרעה. התמונה הזאת היא השיא של הסרט." אצל סיני הסרט יוצא מהתמונה, ואצל ארנולד הוא מוביל אליה.
בראיון לווימאו סיפרה סיני גם: "קיבלתי עצות מיותר מדי אנשים, עד שהתרחקתי יותר מדי ממה שרציתי." בסרט קצר זה קורה מהר במיוחד: כל עצה מוסיפה כיוון, ועוד מעט יש שלושה רגעים במקום אחד.
מה משתנה כשהסרט קצר
לפי ריצ׳רד ראסקין ולין רמזי.
סרט ארוך
- הצגת הדמויות
- בהדרגה
- העלילה
- תפניות ונקודות מפנה
- הדמות
- קשת של שינוי
סרט קצר
- הצגת הדמויות
- מהרגע הראשון
- העלילה
- סיפור פשוט, רגע אחד
- הדמות
- רגע של בחירה
וכל הסרט משרת את הרגע הזה.
האם הדמות משתנה?
לפי ראסקין, בדרך כלל לא: "בעוד שבסיפור ארוך מצפים מהדמות הראשית לעבור שינוי יסודי כלשהו, מה שנקרא קשת של דמות, בסרט הקצר הדמות הראשית בדרך כלל נשארת אותו דבר לאורך כל הסרט. ובמקום קשת של דמות, מה שמוצאים בסרט הקצר הם רגעים של דמות: רגעים שבהם הדמויות עושות בחירות מכריעות שמשנות את המצב שלהן."
לא כולם מסכימים. קנדר כותב באותו מאמר: "לסרטים קצרים יש את הפריבילגיה לא לסגור את הסיפור בצורה מסודרת, אבל הם עדיין צריכים להראות שינוי וקשת רגשית."
סרט קצר אחד עונה, לדעתנו, לשניהם. טאיקה וואיטיטי עשה את "שתי מכוניות, לילה אחד" שנים לפני "ג׳וג׳ו ראביט", והקצר היה מועמד לאוסקר ב-2005. שני בנים וילדה נפגשים בחניון של פאב כפרי בטה קאהה שבניו זילנד, בזמן שההורים בפנים. וואיטיטי סיפר לאתר No Film School (2018) שהסרט נולד משיחות שזכר מהילדות: "ההורים היו נכנסים לפאב ומשתכרים, והילדים פשוט היו מסתובבים בחניון ומנהלים שיחות מגוחכות." באתר Short of the Week תיארו אותו כסרט כמעט בלי עלילה. ובכל זאת, מה שמתחיל כיריבות בין הילדים הופך, באותו לילה, לחברות אפשרית.

הילדים לא הופכים לאנשים אחרים, כמו שראסקין אומר, ובכל זאת משהו זז, כמו שקנדר מבקש. בלשון של ראסקין, זה רגע של דמות, וזה גם סוג השינוי שסרט קצר יכול להכיל: תזוזה של רגע אחד, מבט שמתרכך או החלטה קטנה.
כרטיס ביקור, או סרט בפני עצמו?
בשביל מה בכלל עושים סרט קצר? יש לא מעט דוגמאות לקצר שהיה כרטיס ביקור. את Peel, שזכה בדקל הזהב לסרט קצר, עשתה ג׳יין קמפיון כסטודנטית בבית הספר האוסטרלי לקולנוע, שנים לפני "הפסנתר". בשיחה בפסטיבל סאנדנס (2019) סיפרה על הלימודים שם: "הבנתי שהסרטים הקצרים האלה הם כרטיס הביקור שלך". היא הוציאה מהספרייה כל סרט קצר שזכה בפרס, ראתה את כולם, והבינה ש"היה צריך לעשות אותם טובים. היה צריך לעשות אותם מוצקים."
וגיא נתיב, במאי ישראלי, כתב עם שרון מימון את "סקין" (20 דקות, על גזענות באמריקה), שזכה באוסקר לסרט הקצר. אשתו, המפיקה ג׳יימי ריי ניומן, הזכירה לו שכל הסרטים הארוכים שלו התחילו כקצרים, והם השקיעו בקצר את כל החסכונות. "בסוף, הקצר הוא מה שהביא להפקת הסרט הארוך", סיפר. ודמיאן שאזל, התסריטאי והבמאי של "וויפלאש" ו"לה לה לנד", צילם 15 עמודים מהתסריט של "וויפלאש" כסרט קצר. הקצר זכה בפרס חבר השופטים לסרט קצר בסאנדנס 2013 והביא משקיעים לסרט המלא. "הייתי במאי חדש, ובעצם אנשים אמרו לי: תראה לי קודם", סיפר לעיתון Variety.
מייק פלאנט, שבוחר את הסרטים הקצרים בפסטיבל סאנדנס מאז 2001, רואה את זה אחרת: "הרעיון שסרט קצר הוא רק אימון לקראת סרט ארוך אף פעם לא היה הגיוני בעיניי." והאזהרה שלו מדויקת במיוחד למי שכותב: "אם הוא בונה יותר מדי, הוא הופך לסרט ארוך שנכשל. אם הוא לא עושה מספיק, הוא פשוט סרט קצר ארוך מדי." קצר שמתחיל להציג עולם שלם, עם דמויות משנה ועלילה, נגמר בדיוק כשהוא מתחיל. ורמזי, שכתבה את הקצרים שלה כסיפורים קצרים, נזכרת בתקופת הלימודים: "היו הרבה סרטים קצרים בבית הספר לקולנוע שהיו כמו כרטיסי ביקור לתעשייה, עם טוויסט בסוף הסיפור, ואני לא חושבת שזה אי פעם באמת עניין אותי. עניין אותי יותר איך נוגעים באנשים."
וטליה לביא, התסריטאית והבמאית של "אפס ביחסי אנוש" (2014), מערערת על ההנחה שהקצר הוא אימון קל. הסרט הקצר שלה, "חיילת בודדה" (2005), היה סרט הגמר שלה בסם שפיגל. זוהרה (דאנה איבגי) משרתת כפקידה בבסיס צבאי מרוחק, סובלת מכל רגע ובטוחה שהיום היא סוף סוף עוזבת, עד שהמחליפה שלה מתגלה כבחורה אובדנית, וזוהרה מקבלת פקודה לשמור עליה. בראיון לאתר FilmInk אמרה לביא: "אני לא בטוחה שכתיבת הסרט הקצר הייתה קלה יותר. למרות המורכבות הנוספת, היה לי נוח יותר לכתוב בקנה מידה גדול".
אז מי צודק? נדמה לנו שהתשובה נמצאת במה שקרה לקצרים האלה כשהם גדלו. אצל לביא, "חלק מהרעיונות שנכנסו לאפס ביחסי אנוש נולדו כבר בחיילת בודדה". הקצר נמשך 19 דקות, והארוך 100 דקות, בשלושה פרקים, שהראשון שבהם מקביל לקצר. אבל ההתאבדות של המחליפה, שהיא הציר של "חיילת בודדה", תופסת בסרט הארוך מקום משני, והתכונות של הגיבורה, המרדנות והרצון לעבור לבסיס הקריה, התפצלו בין שתי דמויות. מי שרואה את שני הסרטים יכול לחשוב שהארוך הוא הרחבה של הקצר, אבל בכתיבה הסיפור השתנה.
ואצל נתיב זה הכי בולט: הסרט הארוך שלו, שנקרא גם הוא "סקין" ויצא באותה שנה, לא קשור לקצר מבחינת העלילה.
בשני המקרים הקצר עבד קודם כסרט קצר, ונראה שהוא שכנע אנשים כי הוא היה טוב בתור מה שהוא. גם אצל שאזל, שצילם סצנה מתוך התסריט הארוך, הסצנה זכתה בפרס כסרט קצר בזכות עצמה. וכשצילם אותה שוב בסרט הארוך, כתב במגזין MovieMaker (2015): "שתי הסצנות הן שני דברים שונים לגמרי." וזה גם מה שקמפיון הבינה כסטודנטית, כשראתה את כל הקצרים שזכו בפרסים: הם היו כרטיס ביקור כי היו טובים ומוצקים כסרטים. לכן, לדעתנו, הדרך הכי טובה לכרטיס ביקור היא סרט קצר שעובד כסרט קצר. מה שייכנס לסרט הארוך, אם יהיה כזה, יתגלה בכתיבה שלו.
מה קרה לקצר כשהוא גדל
שני סרטים קצרים של יוצרים ישראלים, והסרטים הארוכים שבאו אחריהם.
חיילת בודדה
- הקצר
- 19 דקות. ההתאבדות היא הציר
- הארוך: אפס ביחסי אנוש
- 100 דקות. ההתאבדות במקום משני
סקין
- הקצר
- 20 דקות, אוסקר לסרט קצר
- הארוך: סקין
- עלילה אחרת
בשניהם, הסיפור השתנה בדרך.
ובארץ
בארץ יש לסרט הקצר גם מסלולים משלו בקרנות. קרן הקולנוע הישראלי משקיעה בסרטי עלילה קצרים עד 60 דקות. מגישים לה תסריט, תקציר של עד 900 מילים, הצהרת כוונות של עד 500 מילים, ותיאור דמויות במודול ההגשה, שורה לכל דמות. יש לה גם מסלול "קצר על הדרך", שב-2026 היה לסרטים עד 20 דקות בנושא "קֶצֶב", למי שעוד לא צילם סרט באורך מלא, ומסלול נפרד לסרטי גמר של סטודנטים. קרן רבינוביץ פתחה ב-2026 מסלול לסרטים עלילתיים קצרים. המועדים והנושאים משתנים כל שנה, ולכן שווה לבדוק באתרי הקרנות לפני כל הגשה.
קרן גשר מנסחת את מה שהיא מחפשת במשפט אחד: "הסרט הקצר מחויב לבנייה רזה ומדויקת". ויואל קמינסקי, שלימד תסריטאות במוסדות אקדמיים רבים ובשנים האחרונות עוסק בעיקר בסרט הקצר, מוסיף הערה על האורך עצמו: "ככל שהסרט הקצר ארוך יותר (מעל 15-20 דקות), הוא שואף במקרים רבים מבחינה מבנית להידמות לסרט ארוך." וראסקין מתאר מה קורה כשמאריכים בלי סיבה: "הרבה מתחילים חושבים שככל שהסרט הקצר שלהם ארוך יותר, כך הוא יותר דומה לסרט אמיתי. אז הם מנפחים אותו במילוי, והתוצאה היא סרט מייגע שנראה שלא נגמר אף פעם." ולכן 30 הדקות שהפסטיבלים מאפשרים הן גבול עליון, והאורך של הסרט נקבע לפי הרגע שלו.
ורזה לא אומר קטן. נתיב מספר ש"סקין" היה סרט קשה להפקה, עם כלבים, קעקועים, ילדים וקטטות, ובלשונו: "זה לא סרט קצר על שתי נשים בחדר, בבית אחד, ששותות תה."
ומה שנשאר אחרי כל הוויכוחים האלה הוא אישי. סיני, אחרי שהתרחקה ממה שרצתה בגלל עודף עצות, מסכמת: "רק אתה יודע מה אתה רוצה להגיד."
אז מה אפשר לנסות היום? לכתוב במשפט אחד מה הרגע של הסרט שלכם, ולעבור עם המשפט הזה על כל סצנה בתסריט. האם היא משרתת אותו? וכשהתסריט מוכן, אפשר להעלות אותו למאגר התסריטים להפקה של FadeinIsrael, שבו יוצרים מחפשים תסריטים קצרים לסרט הבא שלהם.
שאלות לסרט הקצר שלכם
-
מה הרגע של הסרט, במשפט אחד?רגע קטן ומוכר, כמו אצל לין רמזי
-
מה מהרקע אפשר לספר בתוך הרגע עצמו?במבט או במשפט אחד
-
מה זז ברגע הזה?מבט שמתרכך, החלטה קטנה
-
האם כל סצנה משרתת את הרגע?
-
האם הוא עובד כסרט בפני עצמו?גם כשהוא כרטיס ביקור
ורק אתם יודעים מה אתם רוצים להגיד.
מקורות
- The Journey: Lynne Ramsay interview, BAFTA, 2020
- Dr. Richard Raskin: New Theories of the Short Film, Musicbed, 2019
- Wasp by Andrea Arnold, חוברת העיתונות של הסרט; אנדריאה ארנולד, ויקיפדיה
- Jane Campion Spills the Beans on Her Time at AFTRS in Sundance Interview, AFTRS, פברואר 2019
- מרב שקד, המגבלות של הסרט הקצר הם גם היתרונות שלו (ראיון עם יואל קמינסקי), תעשייה, מרץ 2016
- Ivan Kander, 15 Things Wrong With Your Short Film, Short of the Week, ספטמבר 2016; Two Cars, One Night, Short of the Week
- Meghan Oretsky, Staff Pick Premiere: Anna by Or Sinai, Vimeo, מאי 2020; אנה (הסרט)
- Taika Waititi on Breaking All of the Rules, No Film School, ספטמבר 2018; Two Cars, One Night, ויקיפדיה
- Guy Nattiv: No Film School, מרץ 2019; MovieMaker, אוגוסט 2019; Cinema Without Borders, פברואר 2019; Skin (2018 short film), ויקיפדיה
- Peter Debruge, Damien Chazelle on Whiplash, Variety, ספטמבר 2014; Damien Chazelle, Divide and Conquer: Why You Should Make a Short First, MovieMaker, 2015; Whiplash (2013 film), ויקיפדיה
- Mike Plante, Sundance Programmer on Making a Short Film, The Gotham, פברואר 2013; Filmmaker, חורף 2004
- Danny Peary, Erin Free, Unsung Auteurs: Talya Lavie, FilmInk; אפס ביחסי אנוש, ויקיפדיה
- קרן גשר, סרטים קצרים; קרן הקולנוע הישראלי, מסלולי הסרטים הקצרים ו"קצר על הדרך" 2026; קרן רבינוביץ, הזמנה להגשת בקשות 2026; תקנוני פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל חיפה ופסטיבל הסטודנטים, 2026